<h1>או"ז הלכ' שחיטה סימן שס"ז</h1>
<h2>דף ג.</h2>
והאשה והעבד שוחטים לכתחלה כדתנן פרק כל הפסולין בזבחים [ל"א, ע"ב] ומייתי לה רפ"ק דמכילתין כל הפסולין ששחטו שחיטתן כשירה שהשחיטה כשירה בזרים בנשים ובעבדים. הכל שוחטין ושחיטתן כשירה חוץ מחש"ו. שנינו פ"ק דתרומות [מ"ב] חרש שדברו בו חכמים בכ"מ שאינו שומע ואינו מדבר. וקשה דפרש"י זצ"ל בגמ' [חולין ג', ע"ב] בדברי רבינא אהא דמסיק חוץ מחש"ו דאפי' בדיעבד ויודע הלכו' שחיטה ותימה הואיל וחרש זה אינו שומע ואינו מדבר היכי גמר הלכות שחיטה ויש מפרשי' בפקח ומדבר ואח"כ נתחרש ונתאלם. א"נ י"מ שלמד הלכות שחיטה ברמיזה וק"ל דתנן פ' כל היד [י"ג, ע"ב] החרשת השוטה והסומא וכל מי שנטרפה דעתה אם יש להן פקחות מתקנות אותן ואוכלות בתרומה ופריך בגמ' חרשת תבדוק איהי לנפשה דתניא רבי אומר חרשת אחת היתה בשכונתנו לא דיה שבדקה עצמה אלא שחברותיה רואות ומראות לה התם במדברת ואינה שומעת הכא בשאינה מדברת ואינה שומעת כדתנן חרש שאמרו חכמים בכ"מ שאינו שומע ואינו מדבר, ואי איתא ה"ל לתרוצי הא והא בשאינה שומעת ואינה מדברת ומשכחת לה כגון שלמדה ברמיזה, אע"כ אית לן למימר חרש שדברו בו חכמים היינו שמעולם לא שמע ולא דבר א"נ שמע ודבר ואינו מועיל לו עתה מה שאז למד והדרא קושיין לדוכתא דהיכי גמר הלכות שחיטה ויש לפרש הא דמסיק בגמ' שמא ישהו וכולי דמשמע אע"ג דידעי הלכות שחיטה היינו משום שוטה וקטן נקט האי טעמא. א"נ נראה בעיני דחרש דמתני' מדבר ואינו שומע דלא קיי"ל ככללי דרבי דאמ' בירושל' פ"ק דתרומות [הלכה א'] ובירו' פרק (החולץ) [מצות חליצה ה"ד] ובירושל' פ"ק דחגיג' [ה"א] חברייא בשם ר' לעזר למען ישמעון [ולמען ילמדון] עד כדון [במדבר ואינו שומע חרש שומע ואינו מדבר ר' אילא בשם ר' לעזר] למען ילמדון ולמען ילמדון א"ר יונה ההיא אמרת לית כללי [דרבי כללי] דתנינן תמן חרש המדבר ואינו שומע לא יתרום וסברין מימר מדבר ואינו שומע חרש שומע ואינו מדבר אינו חרש ותנינן החרש שנחלץ והחרשת שחלצה והחולצת לקטן חליצתה פסולה וא"ר יוחנן לפי שאינן יכולין לומר ואמר ואמרה ותנינן חרש שדברו בו חכמים בכ"מ שאינו שומע ואינו מדבר הדא מסייע לר' יונה דאמר לית כללי דרבי כללי וקשה לי עלה מפ"ק דחגיגה דתנן [ב', ע"א] הכל חייבים בראי' חוץ מחש"ו [גמ' שם ע"ב] מה שוטה וקטן דלאו בני דעה נינהו אף חרש דלאו בני דעה נינהו קמ"ל כדתנן חרש שדברו בו חכמים בכ"מ שאינו שומע ואינו מדבר מיהו ההיא דלאו דסמכא הוא דתנן פ' הקורא את המגילה [י"ט, ע"ב] הכל כשרין לקרות את המגילה חוץ מחש"ו, והתם על כרחין בחרש מדבר דאי לאו למה הוצרך למעטו דאין נראה לומר דאגב שוטה וקטן נקט לי' לחרש. והא ליכא למימר דר' לא איירי אלא במקום שאין להוכיח מן המשנה, דא"כ מאי סייעתא מייתי לה פ"ק דחגיגה וההיא דחגיגה ודמגילה קשיין אהדדי טפי. וההיא דכל היד דמסיק קמ"ל כדתנן חרש שדברו חכמים כו' התם מדר' לר' מייתי ראיה. חוץ מחרש שוטה וקטן בפ"ק דחגיגה [ג', ע"ב] ת"ר איזהו שוטה היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו אתמר רב הונא אמר עד שיהיו כולם בבת אחת ור' יוחנן אמר אפי' באחת מהן והלכה כר' יוחנן והוא דקא עביד דרך שטות וקיי"ל פ"ק דביצה [ד', ע"א] רב ור' יוחנן הלכה כר' יוחנן, כלפי' דרב הונא תלמידי' דרב לכ"ש.
